קרל היינריך מרקס (בגרמנית: Karl Heinrich Marx‏; 5 במאי 1818 – 14 במרץ 1883) היה פילוסוף, כלכלן, סוציולוג, היסטוריון, עיתונאי וסוציאליסט גרמני ממוצא יהודי. עבודתו העיונית והתאורטית הניחה יסודות לניתוח הסדר התעשייתי המודרני, שהיווה תשתית לכל ביקורת הקפיטליזם, מאז ועד היום. מרקס פרסם מספר רב של מאמרים וספרים בחייו; המפורסמים שבהם: המניפסט הקומוניסטי (1848) ו'ביקורת הכלכלה המדינית', או בשמה האחר - הקפיטל (1867).

מרקס נולד למשפחה אמידה מהמעמד הבינוני בעיר טרייר שבפרוסיה כנצר לשושלת רבנים; הוא למד כלכלה מדינית ופילוסופיה הגליאנית באוניברסיטאות בון והומבולדט שבברלין. בהמשך חייו הפך לחסר-מדינה, ובילה את מרבית חייו בלונדון, שם הוסיף לפתח את הגותו, בשיתוף פעולה עם ההוגה הגרמני פרידריך אנגלס. עבודתו העיונית של מרקס השפיעה באופן ניכר על ההיסטוריה הפוליטית, הכלכלית והמחשבתית.

דעותיו של מרקס על חברה, כלכלה ופוליטיקה מוגדרות כמרקסיזם, וגורסות כי החברות האנושיות התפתחו תוך מלחמת מעמדות קבועה. בעידן הקפיטליזם, מתגלמת מלחמת המעמדות בעימות בין המעמד השליט - הבורגנות, השולט באמצעי הייצור, ובין המעמד העובד, הנשלט - הפרולטריון, שניצולו מתאפשר באמצעות שכירת כוח עבודתו (אמצעי הייצור) תמורת שכר.[1] בעזרת תאוריה ביקורתית הידועה כמטריאליזם דיאלקטי, חזה מרקס כי בדומה למערכות כלכליות-חברתיות שקדמו לה, יצרה השיטה הקפיטליסטית מתחים פנימיים חריפים שיובילו בסופו של דבר לחורבנה העצמי, והחלפתה בשיטה חדשה אותה חזה: הסוציאליזם. לדעת מרקס, מאבק המעמדות בעידן הקפיטליסטי נעוץ בחוסר היציבות המובנה בשיטה. כן גרס כי בנטייתו למשברים חוזרים ונשנים, יביא הקפיטליזם לצמיחתה של תודעה מעמדית בקרב הפרולטריון, שתאפשר לו השגת כוח פוליטי לכונן את החברה הסוציאליסטית, נטולת המעמדות, שתחולל שחרור חברתי וכלכלי, ותתבסס על איגוד חופשי של בני אדם יוצרים.[2]

מרקס תואר כאחת מן הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה האנושית המודרנית, ועבודתו זכתה לשבחים רבים, כמו גם לביקורות.[3] כתביו מהווים מסד להבנת הניגוד המודרני שבין העבודה להון, ושימשו כר פורה לתאוריות כלכליות בולטות. הוגים ואנשי רוח, פעילי איגודי עובדים, יוצרים ואמנים, ומפלגות פוליטיות בכל רחבי העולם, הושפעו מהגותו של מרקס.[4][5] במקביל, נחשב מרקס לאחד מן האדריכלים החשובים של מדעי החברה המודרניים.